רשומה תשיעית, 26.12.09
נזדמן לידיי תרגום של מאמר מעניין מהרשת, ושמו: 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020, מאת ג'ף אוטכט. התרגום של אסתיד, מדריכת מורים ומרצה. אוטכד מונה 21 דברים שישתנו בחינוך (או לפחות עליהם לעשות כך), בעשר השנים הבאות. אתייחס לדבריו שעוררוני לחשיבה, כאשת חינוך, בקטלוגי אותם לשתי תמות עיקריות: האחד - סביבת בית הספר והכיתה, והשני המורה, ההוראה והתלמיד.
סביבת בית הספר והכיתה
בתי הספר - לפי אוטכט, בתי הספר יהוו בסיסי למידה. מבניהם יהפכו קטנים יותר וירוקים יותר. הסטודנטים, לפי אוטכט, יתקשרו ממקומות שונים. כתוצאה מכך גם מערכות בתי הספר יעברו שינויים.
בהתייחס לדבריו, אני חושבת שאנו יכולים לראות את ניצני התהליך כבר עתה, בפתח העשור החדש. באוכלוסיית הכיתות הנמוכות לדעתי הדבר בולט פחות, אולם בכיתות היסוד הגבוהות ומעלה, אכן נעשית למידה גם באמצעות הרשת גם מהבית. אינני יכולה לעמוד על טיבה (אם כי אני מעמידה אותה כרגע בסימני שאלה, כי לדעתי מערכת החינוך והמורים, שרובם בני הדור האנלוגי, לא מיומנים לכך דיה), אולם אני סבורה שאכן חל איזשהו שינוי, וכתהליך הוא מוטמע בהדרגה.
הכיתות – לטענת אוטכט, המאה ה 21 אינה מתאימה ללימוד בישיבה בטורים. במרחב האינטרנטי ההולך ומתפתח, על התלמידים לעבוד בעבודה שיתופית. כהמשך לרעיון זה טוען אוטכט בהמשך דבריו כי בהנחה שהמחשבים מחוברים לרשת אלחוטית, לא יהיה עוד צורך במעבדת מחשבים בבית הספר.
דבריו אלו של אוטכט, מזכירים לי למידה בקהילות בראייה אקולוגית (העוסקת לפי תובל, 2002, בחקר יחסי הגומלין בין הפרט לסביבתו, כשההנחה היא שהיא מתרחשת בהקשר חברתי תרבותי מורכב ודינאמי). אין מנוס מכך שבעידן "פיצוץ המידע" כשהידע זמין לכל, הלמידה היא אחרת, וכך גם הבניית הידע. זוהי למידה המזמינה תקשורת חברתית ואינטראקטיבית, ואין להתעלם מכך. אולם, ניסיוני כמחנכת בגיל הרך ובכלל, לימדני, שיש לתת את הדעת בלימוד הילדים (בכל גיל שהוא!) למיומנויות הנלוות ללמידה זו (תקשורת בינאישית, שיתוף פעולה, חלוקת תפקידים בין הקבוצה וכו'), וזאת על מנת שתהיה יעילה ואפקטיבית. זהו המקום גם להאיר את מקומו של המורה כאיש חינוך בזמנו זאת.
המורה, ההוראה והתלמיד
זמינות המידע המאפיינת את המאה ה 21, גורמת לפי אוטכט, לשינויים בתפקיד המורה ודרכי הוראתו. לטענתו, בשל הנגישות והזמינות לידע בכל שעות היממה כל ימות השבוע, הגבולות הברורים בין הלמידה בכיתה ללמידה בבית – מיטשטשים, כי הלמידה יכולה להיעשות בכל מקום. דבר זה יביא לדעתו לכך שילשים יצטרכו אמנם ללמוד יותר, אך לא ללכת לבית הספר.
אני מסכימה עם כך שלמורה יש תפקיד אחר במאה ה 21. יחד עם זאת, אינני מבטלת את תפקידו. עם כל הכבוד לידע הזמין, ולעובדה שילדים יכולים ללמוד לבד מביתם, או מכל מקום אחר מחוץ לכיתה, בל נשכח שלא לכל התלמידים הכישורים הנחוצים ללמידה יעילה. אינני יכולה להתעלם מהשאלה מה קורה עם התלמידים המתקשים יותר? ממי הם יקבלו מענה אפקטיבי? ושוב, מה עם מיומנויות התקשורת הבינאישית? האם הכל מתחיל ונגמר בידע? אני חושבת שהתשובה לכך ברורה. ודווקא בעידן זה שומה עלינו כהורים וכמחנכים לתת לכך את הדעת.
לאור הדברים המוזכרים לעיל, דרכי ההוראה, אף הם ישתנו. אופייה של המאה ה 21 כמאפשרת זמינות למידע, תדרוש מהמורה להתאים אישית לתלמידיו את חומר הלימודים. משום כך, לפי אוטכט, לא כולם ילמדו אותו הדבר. הכלים הטכנולוגיים יאפשרו זאת, ולכן מורה שלא ידע להשתמש בטכנולוגיה בעוד עשר שנים, יאבד את משרתו. על המורה יהיה לעודד את השימוש בוויקיפדיה, כמו גם בספרים הדיגיטאליים, דבר שיביא גם לחיסכון בנייר.
התקשורת עם ההורים אף היא תשתנה – מכיוון שההורה יוכל לדעת את מצבו הלימודי של ילדו בזמן אמת, באמצעות הרשת, לא יהיה צורך לפי אוטכט, בימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה... ימי ההורים לדבריו, יקבלו אופי אחר, שבו המורה, התלמיד והורי ידונו על תכניות ודרכים לקידום הילד.
גם ההתפתחות המקצועית של המורה תשתנה – הלמידה תיעשה בקהילות, כאשר מורה ילמד מורה. למידה זו תבוסס על הידע ועל הניסיון הנצבר של קהילת זו.
אני מסכימה עם דבריו אלו של אוטכט. לכלי הטכנולוגי שימוש שהולך וגובר בעידן החדש, ומורה שלא ידע להשתמש בו יישאר מאחור, ויגדיל את הפער בינו לבין הסביבה ובינו לבין תלמידיו. ולכן, אם אקשר זאת לדבריו של אוטכט על התפתחותו המקצועית של המורה, ובזיקה לניסיוני כסטודנטית התואר השני, הרי שאין מנוס מכך שהלמידה הטכנולוגית היעילה ביותר תהייה בקהילות למידה של מורים בחדרי מורים, בהשתלמויות פנים וחוץ ספריות... זהו צו השעה!
לסיכום, קריאת המאמר של אוטכט על השינויים הצפויים בחינוך בעשור הבא, בהחלט מעלה הרהורים וערעורים... ללא ספק, הקידמה הטכנולוגית תשנה את אופייה של החברה ברמת המאקרו בעולם, בחוץ, וברמת המיקרו בכיתה. דבר זה יביא לשינוי בתפקיד המורה ובאופי האינטראקציה שלו עם תלמידיו והוריהם. טוב תעשה מערכת החינוך אם תשכיל להבין זאת ולדאוג להתפתחותם המקצועית של המורים בזיקה לשינויים הצפויים, ויפה שעה אחת קודם.
ביבליוגרפיה
תובל, ח' (2002). אוריינות בגיל הרך גישה אקולוגית. בתוך פ' קללין וד' גבעון (עורכות). תל אביב: רמות.
תגובה 1:
שלום יפית,
נהניתי לקרוא את המאמר של אוטכד ואת הגיגייך בעקבותיו. אכן אני מסכימה עם עיקרי הדברים שעל פיהם סביבת ההוראה והלמידה יעברו שינוי משמעותי בשנים הקרובות.
על מנת שהשינוי יהיה אפקטיבי עלינו כאנשי הוראה לתת את הדעת לסוגיות שההחלטות בגינן עשויות להשפיע על התהליך. כיצד לעצב גבולות בין שעות למידה, עבודה ולבין פנאי ומשפחה בעידן בו מטשטש הזמן בין פעילויות אילו וניתן להשיג אנשים בכל זמן נתון מכיוון שהם און-ליין?
בנוסף, מה יהיה תפקיד המנהלת ומשרד החינוך במערכת של למידה המתקיימת בחלקה מרחוק? האם שיח מקוון בין אנשי הוראה או תלמידים יפגע באינטראקציה אישית-פיזית קרובה בין אנשים? כיצד מפעילים מנגנוני בקרה שיבטיחו כי תלמידים אינם נשארים מאחור בעידן למידה זה? האם החברה תעודד או תשים גבולות להתקדמות זו?
סוגיות אלו, ועוד רבות אחרות, ישפיעו המידה בה יתעצב החינוך בשנים הבאות.
שלך,
מיכל מעוז
הוסף רשומת תגובה