רשומה מספר שתים עשרה, 6.2.10
בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי בבלוג זה, גיליתי היום כתבה מעניינת ב"קפטן אינטרנט" באתר עיתון הארץ. הכתבה שחוברה על ידי עודד ירון מציגה סקר בנושא סביבות למידה ממוחשבות המועדפות על ידי תלמידים. סקר זה נערך בינואר 2010 בקרב מדגם מייצג של 300 תלמידי כיתות י"א י"ב. הוא נערך על-ידי מט"ח והמרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית-הספר, והוצג על-ידי גילה בן הר. הסקר העלה נתונים מעניינים, אליהם ברצוני להתייחס ברשומה זו. 82% מהתלמידים רוצים לפטופ במקום ילקוט. 52% מהם טוענים כי בית הספר לא מכין אותם לעתיד, ולא מעניק להם את המיומנויות הנדרשות לימינו. מעניין היה לקרוא שהתלמידים מודעים היטב לסיבות המונעות שימוש יעיל במחשב וברשת. הם הזכירו מחסור בשעות בחינוך לשימוש במחשב, גורמים טכניים כגון חיבור איטי לאינטרנט המקשה על עבודתם וכן – היעדר עידוד מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. לאור נתונים אלה, בן הר הביעה את אי הסכמתה לחלק מדבריו של פרופסור גבי סלומון (אליהם התייחסתי בפוסט האחרון), שטען כי "ההתייחסות למחשוב כחזות הכול היא אשליה". לטענתה דווקא בעידן בו אנו חיים כיום, בו הנגישות לשימוש במחשב בחיי היום יום היא גבוהה, חשוב להקנות לילדים מיומנויות שיסייעו להם להיות צרכנים ביקורתיים. לעומת פרופסור סלומון, בן הר מציינת הימצאותם של מחקרים המוכיחים שהמחשב תורם ללמידה. אך כמוהו היא גורסת שהמחשב אינו חזות הכול, אלא אמצעי שיש לדעת כיצד להשתמש בו.
ואכן, סקר, מחקר או כל שאלון זה או אחר... – כולם בסופו של דבר מגיעים לדעתי, למסקנה אחרונה זו. כמו בן הר, גם אני חושבת ששימוש מושכל במחשב עשוי לתרום ללמידה. אני גם חושבת שאין מנוס מלהכיר בעובדה שבעידן הטכנולוגי והפוסט מודרני בו אנו חיים, המחשב הוא חלק אינטגראלי משימושינו היום יומיים. ילדים נולדים לעולם זה, ולכן חשוב לפתח מיומנויות המתבקשות מכך. אני מסכימה עם הדוגמא שבן הר העלתה לפיה הילדים כותבים ב sms, במיילים וכדומה, וזהו סוג של כתיבה שיש לתת עליו את הדעת ולפתחו במקום להוקיעו. וכפי שהיא מצינת: "הילדים כבר שם. אנחנו צריכים לבוא ולומר שהמורים והמערכת צריכים להיות שם גם". יחד עם זאת, אני גורסת שמיומנות זו הנה אחת מיני רבות, שיש להקנות לילדים, זאת כמובן לצד מיומנויות נוספות בשפה ובכלל, שאין לזנוח אותן "בשם חשיבותו של המחשב".
ברצוני להתייחס לדבר נוסף - הסקר הציג נתון מדאיג שעלה מפי הנוער והעלה איזושהי תחושה שלהם של היעדר מוטיבציה מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. דברים אלו מחזקים את העמדה שהעליתי בפוסט הקודם באשר לחשיבות שיש להכשרה ולניסיון של המורה בתקשוב. יחד עם זאת, כפי שציינתי, אין "להאשים" את המורים, שרובם נולדו בדור אחר בו הטכנולוגיה הייתה מפותחת פחות, ונושא המחשוב נראה להם זר ולעתים אף מנוכר. וכפי שכתבתי באותו פוסט: "צריך להשתמש במחשב כחלק מסביבה תומכת שלמה" שכן זוהי פדגוגיה אחרת "שיש להטמיעה ככלי פסיכולוגי בתהליכי ההוראה למידה של המורים". כפי שציינתי בפוסט השני בבלוג זה, שילוב של מנהיגות טכנולוגית בכל בית ספר יהיה עשוי לסייע לכך מאוד. רק כך לדעתי ייושם שימוש מושכל של שילוב המחשב הן על ידי המורים והן על ידי התלמידים, כחלק אינטגראלי מהחיים ומהלמידה. רק כך ייעשה השימוש במחשב בבית הספר למשמעותי, וכך הייתכן (שקיים היום) יהפך לאפשרי!
בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי בבלוג זה, גיליתי היום כתבה מעניינת ב"קפטן אינטרנט" באתר עיתון הארץ. הכתבה שחוברה על ידי עודד ירון מציגה סקר בנושא סביבות למידה ממוחשבות המועדפות על ידי תלמידים. סקר זה נערך בינואר 2010 בקרב מדגם מייצג של 300 תלמידי כיתות י"א י"ב. הוא נערך על-ידי מט"ח והמרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית-הספר, והוצג על-ידי גילה בן הר. הסקר העלה נתונים מעניינים, אליהם ברצוני להתייחס ברשומה זו. 82% מהתלמידים רוצים לפטופ במקום ילקוט. 52% מהם טוענים כי בית הספר לא מכין אותם לעתיד, ולא מעניק להם את המיומנויות הנדרשות לימינו. מעניין היה לקרוא שהתלמידים מודעים היטב לסיבות המונעות שימוש יעיל במחשב וברשת. הם הזכירו מחסור בשעות בחינוך לשימוש במחשב, גורמים טכניים כגון חיבור איטי לאינטרנט המקשה על עבודתם וכן – היעדר עידוד מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. לאור נתונים אלה, בן הר הביעה את אי הסכמתה לחלק מדבריו של פרופסור גבי סלומון (אליהם התייחסתי בפוסט האחרון), שטען כי "ההתייחסות למחשוב כחזות הכול היא אשליה". לטענתה דווקא בעידן בו אנו חיים כיום, בו הנגישות לשימוש במחשב בחיי היום יום היא גבוהה, חשוב להקנות לילדים מיומנויות שיסייעו להם להיות צרכנים ביקורתיים. לעומת פרופסור סלומון, בן הר מציינת הימצאותם של מחקרים המוכיחים שהמחשב תורם ללמידה. אך כמוהו היא גורסת שהמחשב אינו חזות הכול, אלא אמצעי שיש לדעת כיצד להשתמש בו.
ואכן, סקר, מחקר או כל שאלון זה או אחר... – כולם בסופו של דבר מגיעים לדעתי, למסקנה אחרונה זו. כמו בן הר, גם אני חושבת ששימוש מושכל במחשב עשוי לתרום ללמידה. אני גם חושבת שאין מנוס מלהכיר בעובדה שבעידן הטכנולוגי והפוסט מודרני בו אנו חיים, המחשב הוא חלק אינטגראלי משימושינו היום יומיים. ילדים נולדים לעולם זה, ולכן חשוב לפתח מיומנויות המתבקשות מכך. אני מסכימה עם הדוגמא שבן הר העלתה לפיה הילדים כותבים ב sms, במיילים וכדומה, וזהו סוג של כתיבה שיש לתת עליו את הדעת ולפתחו במקום להוקיעו. וכפי שהיא מצינת: "הילדים כבר שם. אנחנו צריכים לבוא ולומר שהמורים והמערכת צריכים להיות שם גם". יחד עם זאת, אני גורסת שמיומנות זו הנה אחת מיני רבות, שיש להקנות לילדים, זאת כמובן לצד מיומנויות נוספות בשפה ובכלל, שאין לזנוח אותן "בשם חשיבותו של המחשב".
ברצוני להתייחס לדבר נוסף - הסקר הציג נתון מדאיג שעלה מפי הנוער והעלה איזושהי תחושה שלהם של היעדר מוטיבציה מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. דברים אלו מחזקים את העמדה שהעליתי בפוסט הקודם באשר לחשיבות שיש להכשרה ולניסיון של המורה בתקשוב. יחד עם זאת, כפי שציינתי, אין "להאשים" את המורים, שרובם נולדו בדור אחר בו הטכנולוגיה הייתה מפותחת פחות, ונושא המחשוב נראה להם זר ולעתים אף מנוכר. וכפי שכתבתי באותו פוסט: "צריך להשתמש במחשב כחלק מסביבה תומכת שלמה" שכן זוהי פדגוגיה אחרת "שיש להטמיעה ככלי פסיכולוגי בתהליכי ההוראה למידה של המורים". כפי שציינתי בפוסט השני בבלוג זה, שילוב של מנהיגות טכנולוגית בכל בית ספר יהיה עשוי לסייע לכך מאוד. רק כך לדעתי ייושם שימוש מושכל של שילוב המחשב הן על ידי המורים והן על ידי התלמידים, כחלק אינטגראלי מהחיים ומהלמידה. רק כך ייעשה השימוש במחשב בבית הספר למשמעותי, וכך הייתכן (שקיים היום) יהפך לאפשרי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה