רשומה שמינית - 5.12.09
ברצוני לשתף אתכם ברשמיי מצפייה בכתבה "כך תיראה הכיתה העתידנית - מורה בפס רחב", שעסקה בתקשוב בחינוך, כפי שהופיעה בחדשות מהדורת השבת אמש (יום שישי, 4.12.09) בערוץ 2. בכתבה סופר על יוזמה חינוכית של פילנתרופ יהודי, שמואל מיתר (שבצניעותו הרבה לא נחשף בכתבה), העומד בראש חברת היי-טק, אשר תרם מיליוני דולרים לפרויקט חינוכי של לימוד דיסציפלינות בכיתות היסוד (כרגע כיתות ג' – ו') בעזרת מחשב אישי לכל ילד. לסטארט אפ שלו קוראים בשם "עת הדעת" והיוזמה נעשתה מתוך מטרה להביא לשינוי אמיתי ואפקטיבי בחינוך ולהתאימו לרוח הזמן המתחדשת.
וכיצד הדברים נעשים הלכה למעשה?
הכתבה שידרה הצצה לשיעורים טכנולוגיים פרי "עת הדעת", בבית הספר היסודי "ישגב" בתל אביב. בכיתה (אמיתית! לא מעבדת מחשבים!) המונה כ 30 תלמידים (לא חצי כתה ולא קבוצות קטנות), לכל תלמיד מחשב נישא אישי, מחובר לאוזניות. המורה מנהלת את השיעור (חשבון, אנגלית...) מול התלמידים ובסיוע תוכנת המחשב, אשר פותחה על ידי אנשי הי-טק ואנשי פדגוגיה המועסקים בחברה. מחשבי התלמידים הנישאים, מחוברים אל מחשב המורה. התלמידים לומדים ומתרגלים את החומר בסיוע המחשב, כשלמורה יש בקרה מלאה על התהליך. בזמן השיעור – היא עוברת בין התלמידים ועוקבת אחר התקדמותם באופן פרטני. במצבים אלו היא שואלת, מאירה ומעירה לתלמיד בהתאם לקצב התקדמותו. כל תלמיד "שולח" לדף נתונים מרכז - "גלריה כיתתית", את ממצאיו בעקבות הלמידה, כאשר בסיום השיעור, נערך דיון במליאה על הממצאים. לאחר שהשיעור מסתיים, באפשרות המורה להפיק דו"ח המציג את ההספק וההישג של כל תלמיד בשיעור.
עד שלא ראיתי – לא האמנתי! היה זה שיעור אחר, פשוטו כמשמעו. שיעור הנותן מקום לקידמה הטכנולוגית ולקידמת התלמידים בעידן הפוסט מודרני בו אנו חיים (אין מנוס מזה). באותה נשימה השיעור הותיר מקום של כבוד לתרומת בית הספר ולמקום המורה והלמידה החברתית בתהליך הלמידה. התלמידים לומדים בסיוע הטכנולוגיה אך מבלי לבטל את מקומה של המורה בכיתה שנמצאת שם ושולטת בשיעור, אך באופן אחר – יד ביד עם הטכנולוגיה. המורה מחליטה על תכני הלימוד, היא המספקת בהארותיה פיגומים ללמידה (כמו גם התוכנה), והיא המאפשרת בעזרת הטכנולוגיה, לכל אחד מתלמידיה, להתקדם בהתאם לקצב התקדמותו בתהליך הלמידה מול המחשב. בסיום השיעור היא מאפשרת גם את הדיון המתנהל במליאה. מקומה של המורה מתבטא גם מהבחינה הטכנית של ניהול השיעור – חלוקת הזמן של הצגת הנושא, העבודה הפרטנית בתיווכה, אם צריך, וזמן הדיון במליאה בהצגת תוצרי הלמידה הממוחשבים.
מיותר לציין את העובדה ש"משום מה" בעיות משמעת נעדרות כליל בשיעור שכזה בו כל התלמידים, על מגוון רמותיהם הקוגניטיביות, כישוריהם וידע עולמם, פשוט מרותקים ומשתפי פעולה. זה פשוט מעניין אותם – ובצדק!
כעוסקת בתחום החינוך, הגם שהייתי די חשדנית לניהול של שיעור מול מחשב, לאחר שצפיתי בכתבה, מצאתי שהיה בשיעור זה שילוב נכון בין מקום המורה – חומר הלימוד והצגתו הממוחשבת – והתקדמות התלמידים, כל אחד על פי יכולותיו והקצב שלו. אהבתי מאוד את חלוקת הזמן של השיעור, כאשר ניתן מקום לדיון בסיומו (ההיבט התקשורתי חברתי, עליו אנו כה מרבים לדבר ורואים בו ובצדק, ערך חשוב שאין לבטלו גם ובייחוד נוכח הקידמה הטכנולוגית).
בינתיים פרויקט "עץ הדעת" טרם זכה להכרה רשמית מצד משרד החינוך. בבתי הספר הבודדים בו הוא מתקיים, הוא ממומן על ידי הרשויות. אני תקווה ששידור הכתבה אכן יפקח את עיני מקבלי ההחלטות במשרד החינוך לתמיכה מלאה בפרויקט, שכן בינתיים, כפי שצוין בכתבה, חברת הסטארט אפ "עץ הדעת" עושה זאת באופן וולנטרי לחלוטין ללא כל הכנסות. המניע אותה הוא פשוט האמונה שצריך לעשות שינוי. יישר כוחם וכן יירבו!
וכיצד הדברים נעשים הלכה למעשה?
הכתבה שידרה הצצה לשיעורים טכנולוגיים פרי "עת הדעת", בבית הספר היסודי "ישגב" בתל אביב. בכיתה (אמיתית! לא מעבדת מחשבים!) המונה כ 30 תלמידים (לא חצי כתה ולא קבוצות קטנות), לכל תלמיד מחשב נישא אישי, מחובר לאוזניות. המורה מנהלת את השיעור (חשבון, אנגלית...) מול התלמידים ובסיוע תוכנת המחשב, אשר פותחה על ידי אנשי הי-טק ואנשי פדגוגיה המועסקים בחברה. מחשבי התלמידים הנישאים, מחוברים אל מחשב המורה. התלמידים לומדים ומתרגלים את החומר בסיוע המחשב, כשלמורה יש בקרה מלאה על התהליך. בזמן השיעור – היא עוברת בין התלמידים ועוקבת אחר התקדמותם באופן פרטני. במצבים אלו היא שואלת, מאירה ומעירה לתלמיד בהתאם לקצב התקדמותו. כל תלמיד "שולח" לדף נתונים מרכז - "גלריה כיתתית", את ממצאיו בעקבות הלמידה, כאשר בסיום השיעור, נערך דיון במליאה על הממצאים. לאחר שהשיעור מסתיים, באפשרות המורה להפיק דו"ח המציג את ההספק וההישג של כל תלמיד בשיעור.
עד שלא ראיתי – לא האמנתי! היה זה שיעור אחר, פשוטו כמשמעו. שיעור הנותן מקום לקידמה הטכנולוגית ולקידמת התלמידים בעידן הפוסט מודרני בו אנו חיים (אין מנוס מזה). באותה נשימה השיעור הותיר מקום של כבוד לתרומת בית הספר ולמקום המורה והלמידה החברתית בתהליך הלמידה. התלמידים לומדים בסיוע הטכנולוגיה אך מבלי לבטל את מקומה של המורה בכיתה שנמצאת שם ושולטת בשיעור, אך באופן אחר – יד ביד עם הטכנולוגיה. המורה מחליטה על תכני הלימוד, היא המספקת בהארותיה פיגומים ללמידה (כמו גם התוכנה), והיא המאפשרת בעזרת הטכנולוגיה, לכל אחד מתלמידיה, להתקדם בהתאם לקצב התקדמותו בתהליך הלמידה מול המחשב. בסיום השיעור היא מאפשרת גם את הדיון המתנהל במליאה. מקומה של המורה מתבטא גם מהבחינה הטכנית של ניהול השיעור – חלוקת הזמן של הצגת הנושא, העבודה הפרטנית בתיווכה, אם צריך, וזמן הדיון במליאה בהצגת תוצרי הלמידה הממוחשבים.
מיותר לציין את העובדה ש"משום מה" בעיות משמעת נעדרות כליל בשיעור שכזה בו כל התלמידים, על מגוון רמותיהם הקוגניטיביות, כישוריהם וידע עולמם, פשוט מרותקים ומשתפי פעולה. זה פשוט מעניין אותם – ובצדק!
כעוסקת בתחום החינוך, הגם שהייתי די חשדנית לניהול של שיעור מול מחשב, לאחר שצפיתי בכתבה, מצאתי שהיה בשיעור זה שילוב נכון בין מקום המורה – חומר הלימוד והצגתו הממוחשבת – והתקדמות התלמידים, כל אחד על פי יכולותיו והקצב שלו. אהבתי מאוד את חלוקת הזמן של השיעור, כאשר ניתן מקום לדיון בסיומו (ההיבט התקשורתי חברתי, עליו אנו כה מרבים לדבר ורואים בו ובצדק, ערך חשוב שאין לבטלו גם ובייחוד נוכח הקידמה הטכנולוגית).
בינתיים פרויקט "עץ הדעת" טרם זכה להכרה רשמית מצד משרד החינוך. בבתי הספר הבודדים בו הוא מתקיים, הוא ממומן על ידי הרשויות. אני תקווה ששידור הכתבה אכן יפקח את עיני מקבלי ההחלטות במשרד החינוך לתמיכה מלאה בפרויקט, שכן בינתיים, כפי שצוין בכתבה, חברת הסטארט אפ "עץ הדעת" עושה זאת באופן וולנטרי לחלוטין ללא כל הכנסות. המניע אותה הוא פשוט האמונה שצריך לעשות שינוי. יישר כוחם וכן יירבו!
