טכנולוגיות למידה יחידניות ושיתופיות
בשיעור זה למדתי מהם כלים סגורים ומהם כלים פתוחים ללמידה.
"כלים סגורים" – מבוססים על תרגול ואימון הידע הנלמד.
- מאופיינים בתכנים המוגדרים מראש. לדוגמא "שיום בעלי חיים בשפה האנגלית", או "אימון בארבע פעולות חשבון".
- הלומד הוא שותף בלמידה – מקבל חיזוק לתשובה שהקיש.
- מאפשרים מראש את מהלך הלמידה.
נראה כי יתרונם העיקרי מתבטא באימון ותרגול הידע הנרכש ותו לא.
- נראה כי מתבססים על שיטת הלמידה ה"מסורתית" ידע – הפנמה – יישום.
לדעתי קבוצות הלומדים אשר יאהבו להשתמש בלומדות הסגורות הם בעיקר ילדים בגיל הרך, או בחינוך המיוחד, שמתן משוב מיידי לפעולותיהם – ממריץ אותם, מהווה מניע לפעילותם.
לעומתם, "הכלים הפתוחים" מאפשרים הבניה עצמאית ואישית של הידע על ידי הלומד. לפיכך:
- לא ניתן לחזות מראש את מהלך הלמידה ואת התשובות להן יזדקק הלומד.
- הלומד יכול להגדיר בעצמו את מסלול הלמידה שלו.
- כלי הלמידה מספקים תשתית טכנולוגית ללמידה עצמאית של כתיבה, איסוף נתונים וארגונם או ייצוג מידע וידע.
- מאפשרים למידה פעילה, והבניית ידע גם באמצעות מעברי קישור לאתרים המרחיבים בנושא.
הדוגמא הבאה תמחיש פונקציות אלה:
בהתבונני בלומדה הפתוחה שנילי מור הציעה בשיעור, אתר המטארולוגיה,
http://science.cet.ac.il/science/seawind
התרשמתי לדוגמא, מעצם העובדה שהאתר מציע קטעי מידע: מהו למשל ברומטר, מי המציאו? היכן הומצא? ממה הוא עשוי, ואף מעלה הוראות להכנת ברומטר אישי. האתר מאפשר "קבוצות דיון" והבעות דיעה, לאחר חשיפת הלומד לקטעי מידע בתחום. סבורתני, שגם דרך זו של העברת רשמים ודיעות בין משתתפי השיעור, לאור התייחסות לקטע נתון, בונה ידע, וזוהי דוגמה ללמידה קונסטרוקטיוויסטית.
כלי פתוח נוסף, שסלומון מעלה במאמרו "מקום המחשב בחינוך, בחינה נוספת" הוא "מחולל הכתיבה". כלי זה לדידו, מזמן הנחיות חכמות לשיפור תהליך/ תוצר הכתיבה של הכותב, כשהוא מזמין אותו לתכנן בעצמו את הכתיבה: להחליט מה מרכזי ומה שולי, מה ברקע וכדומה. פעולות אלה הוא מכנה בשם "פעולות שכליות של המחשב", שלי אישית מזכיר את "עקרון רכישת הידע דרך פתרון בעיות ועיצוב", עליו סלומון דן במאמרו "מן התיאוריה למעשה – מימושו של הרציונאל". באופן זה המחשב, לפי סלומון, הוא מעין "שותף אינטלקטואלי" בחלוקת הנטל השכלי הדורש מאמץ בביצוע המטלה. כאשר הרעיון הוא שלא מדובר על "הקלה" על החשיבה של הלומד, אלא על שותפות בשכלול רמות החשיבה של הלומד לרמות חשיבה גבוהות יותר.
לדוגמא: כאשר התלמיד בונה מצגת "מולטימדיה", הדבר מאפשר לו לראות קשרים בין מרכיבי מידע שלא היה רואה קודם לכן. לשותפות זו שבין הטכנולוגיה לקוגניציה קורא סלומון בשם "השפעות עם", אלו יכולות לתרום ולהשפיע בכלל על חשיבת הלומד (="השפעות של..."), באופן חיובי על ידי עיצוב הידע וארגונו באופן רשתי, מושכל וחכם.
בשיעור זה למדתי מהם כלים סגורים ומהם כלים פתוחים ללמידה.
"כלים סגורים" – מבוססים על תרגול ואימון הידע הנלמד.
- מאופיינים בתכנים המוגדרים מראש. לדוגמא "שיום בעלי חיים בשפה האנגלית", או "אימון בארבע פעולות חשבון".
- הלומד הוא שותף בלמידה – מקבל חיזוק לתשובה שהקיש.
- מאפשרים מראש את מהלך הלמידה.
נראה כי יתרונם העיקרי מתבטא באימון ותרגול הידע הנרכש ותו לא.
- נראה כי מתבססים על שיטת הלמידה ה"מסורתית" ידע – הפנמה – יישום.
לדעתי קבוצות הלומדים אשר יאהבו להשתמש בלומדות הסגורות הם בעיקר ילדים בגיל הרך, או בחינוך המיוחד, שמתן משוב מיידי לפעולותיהם – ממריץ אותם, מהווה מניע לפעילותם.
לעומתם, "הכלים הפתוחים" מאפשרים הבניה עצמאית ואישית של הידע על ידי הלומד. לפיכך:
- לא ניתן לחזות מראש את מהלך הלמידה ואת התשובות להן יזדקק הלומד.
- הלומד יכול להגדיר בעצמו את מסלול הלמידה שלו.
- כלי הלמידה מספקים תשתית טכנולוגית ללמידה עצמאית של כתיבה, איסוף נתונים וארגונם או ייצוג מידע וידע.
- מאפשרים למידה פעילה, והבניית ידע גם באמצעות מעברי קישור לאתרים המרחיבים בנושא.
הדוגמא הבאה תמחיש פונקציות אלה:
בהתבונני בלומדה הפתוחה שנילי מור הציעה בשיעור, אתר המטארולוגיה,
http://science.cet.ac.il/science/seawind
התרשמתי לדוגמא, מעצם העובדה שהאתר מציע קטעי מידע: מהו למשל ברומטר, מי המציאו? היכן הומצא? ממה הוא עשוי, ואף מעלה הוראות להכנת ברומטר אישי. האתר מאפשר "קבוצות דיון" והבעות דיעה, לאחר חשיפת הלומד לקטעי מידע בתחום. סבורתני, שגם דרך זו של העברת רשמים ודיעות בין משתתפי השיעור, לאור התייחסות לקטע נתון, בונה ידע, וזוהי דוגמה ללמידה קונסטרוקטיוויסטית.
כלי פתוח נוסף, שסלומון מעלה במאמרו "מקום המחשב בחינוך, בחינה נוספת" הוא "מחולל הכתיבה". כלי זה לדידו, מזמן הנחיות חכמות לשיפור תהליך/ תוצר הכתיבה של הכותב, כשהוא מזמין אותו לתכנן בעצמו את הכתיבה: להחליט מה מרכזי ומה שולי, מה ברקע וכדומה. פעולות אלה הוא מכנה בשם "פעולות שכליות של המחשב", שלי אישית מזכיר את "עקרון רכישת הידע דרך פתרון בעיות ועיצוב", עליו סלומון דן במאמרו "מן התיאוריה למעשה – מימושו של הרציונאל". באופן זה המחשב, לפי סלומון, הוא מעין "שותף אינטלקטואלי" בחלוקת הנטל השכלי הדורש מאמץ בביצוע המטלה. כאשר הרעיון הוא שלא מדובר על "הקלה" על החשיבה של הלומד, אלא על שותפות בשכלול רמות החשיבה של הלומד לרמות חשיבה גבוהות יותר.
לדוגמא: כאשר התלמיד בונה מצגת "מולטימדיה", הדבר מאפשר לו לראות קשרים בין מרכיבי מידע שלא היה רואה קודם לכן. לשותפות זו שבין הטכנולוגיה לקוגניציה קורא סלומון בשם "השפעות עם", אלו יכולות לתרום ולהשפיע בכלל על חשיבת הלומד (="השפעות של..."), באופן חיובי על ידי עיצוב הידע וארגונו באופן רשתי, מושכל וחכם.
סלומון אינו מתעלם מהסכנות הכרוכות בשימוש לא מושכל בטכנולוגיה בעת הלמידה:
סכנה אחת - אותה הוא מכנה בשם "דפקט הפרפר" - שכוונתו חיפוש אסוציאטיווי ולא מעמיק במקורות מידע באינטרנט, סכנה שלדעתי בהקבלה להיבט החיובי "השפעות של" - תוביל ליישום בניית רשתות קוגניטיוויות וקשרים שכליים אסוציאטיווים גם לתחומים אחרים בחיים ובלמידה.
סכנה שניה - כללית יותר הנה שהטכנולוגיה תתפוס את מקום הפדגוגיה אותה היא אמורה לשרת, במקום השיקולים החינוכיים האמורים לעשות זאת.
לאור הנ"ל לדעתי מתבקשת מסקנה עקרית וחשובה, שאני סבורה כי כולנו כמורים ומחנכים מודעים לה, אך חשוב שנעלה אותה שוב ושוב:
השילוב בין - הנחיה פדגוגית מתאימה שלנו כמורים והתייחסות מושכלת לפריטי הידע ולכלים השכליים שהטכנולוגיה מאפשרת, יאפשר לבנות ולעצב ידע משמעותי ללומדים = התפיסה הקונסטרוקטיביסטית!
