יום ראשון, 21 בפברואר 2010

"טיול הוא מקסים רק במבט לאחור..." - "במבט על" על הבלוג שלי

"טיול הוא מקסים רק במבט לאחור"/ פול ת'רו
רשומה שלוש עשרה 21.2.10
הציטוט שהבאתי לעיל, הולם מאוד ומסכם לדעתי את תהליך הלמידה שלי במסגרת ניהול הבלוג הנוכחי עד כה. על כך ברצוני לכתוב בפוסט זה.
לאחרונה שקדתי על ליטושים וסיומות אחרונים לעבודת גמר שאני מגישה במסגרת הקורס "ממידע לידע במרחב הדיגיטאלי – הלכה ומעשה" בלימודיי. נושא עבודתי התמקד בתיאור בלוג זה, אותו ניהלתי (ומן הסתם אמשיך לנהל בהמשך) במהלך לימודיי, כשאני בוחנת אותו באופן רפלקטיבי. אף כי הרחבתי את היריעה על הסוגיות שעלו בעבודה, אני מוצאת גם את פוסט זה בבלוג הנוכחי כמקום טבעי, ראוי ומתבקש להביע את תחושתי ברגעים אלו כלפי הבלוג שלי. זוהי תחושה שחשים כשמגלים דברים חדשים... לעתים מגלים אותם במהלך החיפוש, ולעתים דווקא כשלא מתכוונים... התחושה הזו מלווה בסיפוק ובהנאה צרופה. במהלך בחינת הבלוג הנוכחי הופתעתי לגלות עד כמה הוא היה רלוונטי להתפתחותי כלומדת: הוא היווה עבורי כלי שאפשר ארגון מידע שצברתי בלימודים. הכתיבה בו לצד קריאת פוסטים של חבריי לקורס, במסגרת הבלוגוספירה, עודדו אותי לחשיבה מחודשת על נושאים ותיאוריות אליהם נחשפתי, ולהעמקת הידע בהם. לא אחת נעזרתי בכתיבה בבלוג כדי לשתף את חבריי בחוויות, רשמים ומחשבות על תהליכי הלמידה האישיים שלי, אך גם על סוגיות בנושא שילוב הטכנולוגיה בחינוך, שנתקלתי בהן במדיה התקשורתית.
אני חושבת שבעוד שבתחילת הדרך הייתי די ספקנית באשר לתרומתו של הבלוג לתהליכי הלמידה שלי, כיום במבט לאחור, כשאני מתבוננת על הבלוג, אני נוכחת לשמחתי לראות כי חששותי התבדו לחלוטין. כיום אני מודעת לייחודו של הכלי כמתעד תהליכי למידה, ככלי המאפשר ניהול של ידע, ככלי שבמסגרת הלמידה החברתית בכלל והלמידה המקוונת בפרט, הוא יכול לתרום להבניית הידע. לא תמיד מודעים במהלך המסע לדברים אלו. אבל כשעוצרים לרגע ומתבוננים מגלים עד כמה "הטיול הוא מקסים רק במבט לאחור"- והגילוי הוא כיף גדול.

יום שבת, 6 בפברואר 2010

סקר חדש מצביע: "82% מהתלמידים רוצים לפטופ במקום ילקוט" - זה ייתכן! - זה אפשרי?

רשומה מספר שתים עשרה, 6.2.10
בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי בבלוג זה, גיליתי היום כתבה מעניינת
ב"קפטן אינטרנט" באתר עיתון הארץ. הכתבה שחוברה על ידי עודד ירון מציגה סקר בנושא סביבות למידה ממוחשבות המועדפות על ידי תלמידים. סקר זה נערך בינואר 2010 בקרב מדגם מייצג של 300 תלמידי כיתות י"א י"ב. הוא נערך על-ידי מט"ח והמרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית-הספר, והוצג על-ידי גילה בן הר. הסקר העלה נתונים מעניינים, אליהם ברצוני להתייחס ברשומה זו. 82% מהתלמידים רוצים לפטופ במקום ילקוט. 52% מהם טוענים כי בית הספר לא מכין אותם לעתיד, ולא מעניק להם את המיומנויות הנדרשות לימינו. מעניין היה לקרוא שהתלמידים מודעים היטב לסיבות המונעות שימוש יעיל במחשב וברשת. הם הזכירו מחסור בשעות בחינוך לשימוש במחשב, גורמים טכניים כגון חיבור איטי לאינטרנט המקשה על עבודתם וכן – היעדר עידוד מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. לאור נתונים אלה, בן הר הביעה את אי הסכמתה לחלק מדבריו של פרופסור גבי סלומון (אליהם התייחסתי בפוסט האחרון), שטען כי "ההתייחסות למחשוב כחזות הכול היא אשליה". לטענתה דווקא בעידן בו אנו חיים כיום, בו הנגישות לשימוש במחשב בחיי היום יום היא גבוהה, חשוב להקנות לילדים מיומנויות שיסייעו להם להיות צרכנים ביקורתיים. לעומת פרופסור סלומון, בן הר מציינת הימצאותם של מחקרים המוכיחים שהמחשב תורם ללמידה. אך כמוהו היא גורסת שהמחשב אינו חזות הכול, אלא אמצעי שיש לדעת כיצד להשתמש בו.
ואכן, סקר, מחקר או כל שאלון זה או אחר... – כולם בסופו של דבר מגיעים לדעתי, למסקנה אחרונה זו. כמו בן הר, גם אני חושבת ששימוש מושכל במחשב עשוי לתרום ללמידה. אני גם חושבת שאין מנוס מלהכיר בעובדה שבעידן הטכנולוגי והפוסט מודרני בו אנו חיים, המחשב הוא חלק אינטגראלי משימושינו היום יומיים. ילדים נולדים לעולם זה, ולכן חשוב לפתח מיומנויות המתבקשות מכך. אני מסכימה עם הדוגמא שבן הר העלתה לפיה הילדים כותבים ב sms, במיילים וכדומה, וזהו סוג של כתיבה שיש לתת עליו את הדעת ולפתחו במקום להוקיעו. וכפי שהיא מצינת: "הילדים כבר שם. אנחנו צריכים לבוא ולומר שהמורים והמערכת צריכים להיות שם גם". יחד עם זאת, אני גורסת שמיומנות זו הנה אחת מיני רבות, שיש להקנות לילדים, זאת כמובן לצד מיומנויות נוספות בשפה ובכלל, שאין לזנוח אותן "בשם חשיבותו של המחשב".
ברצוני להתייחס לדבר נוסף - הסקר הציג נתון מדאיג שעלה מפי הנוער והעלה איזושהי תחושה שלהם של היעדר מוטיבציה מצד המורים להשתמש בטכנולוגיה. דברים אלו מחזקים את העמדה שהעליתי בפוסט הקודם באשר לחשיבות שיש להכשרה ולניסיון של המורה בתקשוב. יחד עם זאת, כפי שציינתי, אין "להאשים" את המורים, שרובם נולדו בדור אחר בו הטכנולוגיה הייתה מפותחת פחות, ונושא המחשוב נראה להם זר ולעתים אף מנוכר. וכפי שכתבתי באותו פוסט: "צריך להשתמש במחשב כחלק מסביבה תומכת שלמה" שכן זוהי פדגוגיה אחרת "שיש להטמיעה ככלי פסיכולוגי בתהליכי ההוראה למידה של המורים". כפי שציינתי בפוסט השני בבלוג זה, שילוב של מנהיגות טכנולוגית בכל בית ספר יהיה עשוי לסייע לכך מאוד. רק כך לדעתי ייושם שימוש מושכל של שילוב המחשב הן על ידי המורים והן על ידי התלמידים, כחלק אינטגראלי מהחיים ומהלמידה. רק כך ייעשה השימוש במחשב בבית הספר למשמעותי, וכך הייתכן (שקיים היום) יהפך לאפשרי!